כדי להבין את ערכו של הסכם ממון, צריך קודם להבין מהי ברירת המחדל בהיעדרו. ברירת המחדל קבועה בחוק יחסי ממון, שחל על בני זוג שלא ערכו הסכם.
החוק קובע, באופן עקרוני, מנגנון של איזון משאבים בעת פקיעת הקשר: הנכסים שנצברו במהלך הנישואין מתחלקים בין בני הזוג, בכפוף לחריגים מסוימים, למשל נכסים שהיו לאחד מבני הזוג עוד לפני הנישואין, או שהתקבלו במתנה או בירושה. אלא שבפועל, הגבולות בין "נכס משותף" ל"נכס נפרד" אינם תמיד חדים, והם עלולים להפוך לנקודת אי-הסכמה.
כאן נכנס הסכם הממון. הוא מאפשר לבני הזוג לקבוע בעצמם הסדר שונה מברירת המחדל, להגדיר במדויק אילו נכסים יישארו נפרדים, כיצד יחולק רכוש שנצבר במשותף, וכיצד יטופלו מצבים מיוחדים כמו דירה שהתקבלה במתנה.
המשמעות: הסכם ממון תקף גובר על ברירת המחדל של החוק. הוא מחליף את הנוסחה הכללית בהסדר שמתאים לכם. זו בדיוק עוצמתו, היכולת לעצב את התמונה במקום להישען על ברירת מחדל שאולי אינה הולמת את הנסיבות שלכם. לכן ניסוח מדויק ומאוזן הוא קריטי.
המאמר הוא הסבר כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל מקרה יש לבחון את הנסיבות הספציפיות מול הדין העדכני.